ליברמן, בנט, סער ואחרים ניסו - עם אחוזי הצלחה כאלה ואחרים - לייצר שינויי עומק בהצבעה בישראל בין השנים 2019 ו-2022. אבל דומה שפוטנציאל השינוי הגדול ביותר לא טמון רק בשאלה "למי אתה מצביע", אלא גם בשאלה היסודית והבסיסית יותר - "האם אתה יוצא להצביע". הציבור הערבי, בו אחוזי ההצבעה נותרים נמוכים יחסית, הוא הציבור שנותן בכל מערכת בחירות תשובות שונות לשאלת ההצבעה, ולכן הוא הציבור שבהגעתו או היעדרותו מהקלפי יכול לייצר שינויים גדולים. הייאוש מהמערכת, תחושת השקיפות והדטרמיניזם אולי מביאים את הציבור הערבי להימנע מהקלפי, אבל הפוטנציאל הגדול לשנות בצורה דרמטית את תוצאות הבחירות נמצא דווקא שם.
בחמש מערכות הבחירות לכנסת בין השנים 2019 ל-2022 לא היו תנודות גדולות בשיעור ההצבעה הכלל-ארצי, שעמד ביישובים יהודיים ובערים המעורבות על רמה קבועה יחסית של 72% בממוצע. לעומת זאת, שיעור השתתפות בבחירות ביישובים הערביים והדרוזיים רשם עליות ומורדות חדות, דבר שהושפע מהדינמיקה של המפלגות הערביות שנעו ללא הרף בין אחדות לפירוד.
הבחירות באפריל 2019 התנהלו במידה רבה בצל התפרקותה של הרשימה המשותפת, שהביאה לעלייה דרמטית בשיעור ההצבעה בחברה הערבית במערכת הבחירות הקודמת ב-2015. וכאשר מסגרת פוליטית שהביאה הרבה תקווה למצביעים מתפרקת - התוצאות לא מפתיעות. שיעור ההצבעה בחברה הערבית ירד ל-49.2%, שיעור ההצבעה הנמוך ביותר עד אז. במערכת הבחירות הזו, חד"ש-תע"ל זכתה ל-6 מנדטים, רע"ם-בל"ד ל-4 מנדטים, ו-3 מנדטים שהרשימה המשותפת זכתה להם 4 שנים קודם לכן "נותרו על הרצפה" - והשפיעו על יחסי הכוחות בין הגושים.
ואכן, עם שובה של הרשימה המשותפת בבחירות בספטמבר 2019, חלה עלייה בשיעור ההשתפות של המצביעים הערבים ל-59.2%, עלייה שלצד גורמים נוספים מובילה לשיא שלילי במספר המנדטים של גוש נתניהו: 55 מנדטים לעומת 65 לגוש השני. לאחר מערכת בחירות זו, ובאופן תקדימי, מרבית חברי הרשימה המשותפת המליצו לנשיא על בני גנץ כמועמד להרכבת ממשלה והפגינו בכך את נכונותם להשפיע באופן מהותי על התחרות לראשות הממשלה. שינוי זה בתפקידם הפוליטי של חברי הכנסת הערבים והצטרפותם לזירה חדשה הוביל לכך שהמפה הפוליטית כולה נשאה אליהם את עיניה, ותחושת ההשפעה הזו היא במידה רבה מה שהוביל להמשך המגמה החיובית של השתתפות הבוחרים בציבור הערבי.
המגמה הגיעה לשיאה בבחירות 2020, כאשר שיעור ההצבעה עולה ל- 64.8% - הגבוה ביותר מאז שנת 1999. אבל הושטת היד הפומבית של חברי הרשימה המשותפת לבני גנץ לא נענתה בהושטת יד חזרה, כשאורלי לוי אבוקסיס, יועז הנדל וצבי האוזר - שלושתם חברי כנסת שתמכו במועמדותו של גנץ לראשות הממשלה - הודיעו שלא יסכימו לשבת בממשלה הנתמכת על ידי הרשימה המשותפת. כישלון המהלך והצטרפותו של גנץ לממשלת נתניהו הובילו לתחושות קשות בחברה הערבית, על כך שגם בתנאים לכאורה אופטימליים, מבחינתם אין שותפות יהודית אמיתית למהלכים היסטוריים. גרוע מכך, ייתכן שרבים בחברה הערבית הרגישו שלקולם אין משמעות במשחק הפוליטי.
נדידת הקולות בקרב המפלגות הערביות, 2019-2022
והתוצאה? בבחירות לכנסת ה-24 ב-2021 שיעור ההצבעה מגיע לשפל של כל הזמנים, כשרק 44.6% מקרב האוכלוסיה הערבית בישראל יוצאים להצביע. כמו בסיפור אגדות, דווקא אחרי השפל הגדול מתרחש הטוויסט בעלילה כשבישראל קורה אירוע היסטורי: שני המחנות הפוליטיים מחזרים אחרי מפלגת רע"מ בראשות מנסור עבאס, שהופכת להיות "ממליכת המלכים" בפוליטיקה בישראל. כשמחנה בנט-לפיד מרכיב ממשלה, לראשונה בישראל מצטרפת מפלגה ערבית לקואליציה.
יותר מאשר לייצר שינוי במציאות של האוכלוסייה הערבית בישראל, מנסור עבאס הוכיח את כוחה הפוליטי של האוכלוסייה הערבית, והצליח לקחת חלק פעיל במערבולת הפוליטית ובכך "לשחק את המשחק" באופן שקודמיו לא הצליחו. התחושה שלאוכלוסייה הערבית יש יכולת להשפיע על המערכת הכלל-ארצית יצרה תנועה של מצביעים לקלפי בבחירות 2022, כששיעור ההשתתפות של המצביעים ביישובים הערביים והדרוזיים עלה ל-53.2%, עלייה של 9% שלמים.1
מעבר להיסטוריה שנכתבה עם ממשלת בנט לפיד, אפשר לזהות סיבה נוספת משמעותית לעלייה בנתוני ההצבעה בקרב האוכלוסיה הערבית, שנטועה דווקא בפיצול בחברה הערבית. האיחוד אומנם מגביר כח, אבל פיצול מייצר ריבוי של דעות ועמדות, ביניהן הבוחר הערבי יכול למצוא יותר טוב את העמדה שמתאימה לה. המפלגות הערביות, למרות איך שלפעמים הן נתפסות בקרב הציבור היהודי, נבדלות ביניהן בעמדותיהן. בעוד מפלגת רע"מ הביעה מראש נכונות להיכנס לממשלה ב-2022, חד"ש-תע"ל הודיעה שלא תשתף פעולה עם הימין, ומפלגת בל"ד הודיעה הלכה למעשה שלא תשתף פעולה עם אף אחד, ובזאת יצרה אלטרנטיבה של "הצבעת מחאה" שאפשרה לציבור הערבי להשתתף במשחק הפוליטי ולצאת להצביע כחלק ממחאה נגד מערכת שדוחקת ומדירה את נבחרי הציבור של החברה הערבית.
המפלגות הערביות לא נבדלות רק בעמדותיהן, אלא גם בבוחרים שלהן. בעוד הבוחרים של מפלגת רע"מ מגיעים ברובם מאשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים, ובפרט מאשכול סוציו-אקונומי 1, קהל הבוחרים של שאר המפלגות מגוון יותר ומגיע מאשכולות סוציו-אקונומיים 1 עד 5. 2
השדה הפוליטי בישראל חלוק לגבי הנכונות לראות במפלגות הערביות שותפות לגיטימיות, אבל דומה שבמקרה זה התוצאות מדברות בעד עצמן ומי שמכריעים כיום את תוצאות הבחירות בישראל הם המצביעים הערבים. בין אם המפה הפוליטית מרוצה מכך ובין אם לא, בידי האוכלוסיה הערבית היכולת לשנות את המפה הפוליטית בישראל מקצה לקצה.
למרות העלייה המרשימה, בבחירות 2022 שיעור ההשתתפות של החברה הערבית עדיין היה מהנמוכים בכל הזמנים.
אשכולות סוציו-אקונומיים מחושבים על ידי הלמ"ס על בסיס נתונים דמוגרפיים, השכלה וחינוך, תעסוקה, ועוד. המדד מגדיר 10 אשכולות סוציו-אקונומיים, כשאשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר ואשכול 10 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הגבוהה ביותר.