מייצרים מפה חדשה?

מפלגת כחול-לבן בראשות יאיר לפיד ובני גנץ, שהוקמה בשנת 2019 מאיחוד מפלגות חוסן לישראל ותל"ם עם מפלגת יש עתיד, נתפסה עם הקמתה ככח שמחזיק בפוטנציאל לשנות את התמונה הפוליטית. המפלגה הציגה את עצמה כמי שמבקשת לשנות את המשחק הפוליטי כולו בטענה ש"אין יותר ימין ושמאל", והביאה איתה סַמָּנִים שמאליים כמו אבי ניסנקורן ויעל גרמן, וגם אנשי ימין מובהקים כמו בוגי יעלון ויועז הנדל.

למרות הנסיון לפנות גם לימין, בבחירות אפריל 2019 המפלגה קיבלה קולות שמקורם בעיקר במחנה המרכז-שמאל, וספציפית מהמחנה הציוני,1 יש עתיד ומרצ.2 המגמה נמשכה גם במערכות הבאות. בגרף מטה ניתן לראות מאיפה הגיעו ולאן עזבו מצביעי יש עתיד וכחול לבן בבחירות בהן רצו ביחד, ובבחירות בהן רצו בנפרד. בגרף ניתן לראות משיכה מהשמאל, אבל באף מערכת בחירות מפלגות המרכז למיניהן לא הצליחו להעביר קולות מימין באופן משמעותי, ובפועל בקושי שינו את מפת הגושים.

בבחירות בספטמבר 2019 כחול לבן בראשות בני גנץ השקיעה מאמצים רבים בפנייה למצביעי ימין, בין השאר בחיבור עם מפלגת "תל"ם" בראשות בוגי יעלון שכללה את צבי האוזר ויועז הנדל. במערכת זו 1.8 מתוך המנדטים של מפלגת כחול-לבן הגיעו מקרב מצביעי כולנו בראשות משה כחלון, והמפלגה משכה אליה גם מעט בוחרים שהצביעו קודם לכן למקבץ של מפלגות קטנות אחרות.3 קשה לדעת עד כמה צמיחה זו באמת מבטאת פנייה לימין, משום שהמנדטים שמקורם ב"כולנו" יכולים להיות של מצביעי מרכז ש"חזרו הביתה" אל מפלגת מרכז אלטרנטיבית, ולא בהכרח מצביעי ימין שנמשכו למרכז. 

במערכת הבחירות של 2020 המפלגה משכה אליה בוחרים מהעבודה, ממרצ וממקבץ של מפלגות קטנות אחרות (ראו כאן). בבחירות של 2021 המפלגה התפצלה לשתי רשימות מובחנות: כחול-לבן בראשות בני גנץ ויש עתיד בראשות יאיר לפיד. הפיצול הוביל לכמה תנודות משמעותיות במערכת, ביניהן מעבר של בוחרים למפלגת ימינה, חזרה למפלגות השמאל, לישראל ביתנו ולתקווה חדשה בראשות גדעון סער.

בשוך הסערה, אפשר לראות שמפלגות המרכז לא הצליחו בפועל למשוך אליהן מצביעים מגוש הימין, ולמעשה כל מה שהצליחו לעשות - כמאמר נתניהו -  הוא להשפיע על איך בוחרי המרכז-שמאל מחלקים את הקולות שלהם. מערכת הבחירות ב-2022 מתקיימת על רקע הסכם ריצה משותפת של המפלגות "חוסן לישראל" בראשות בני גנץ ו"תקווה חדשה" בראשות גדעון סער, תחת רשימת המחנה הממלכתי. החיבור מותיר את יש עתיד כמפלגת מרכז קלאסית, שבפועל לא מהווה אלטרנטיבה אמיתית לבוחר הימני ולא מצליחה להעביר מצביעים צד, ולו בקצת. הנסיון של כחול-לבן המאוחדת להסתכל על המפה הפוליטית דרך משקפיים של "אין ימין ושמאל", נידון לבסוף -  מי היה מאמין - דווקא להדגיש את הגבול הברור שבין הגושים הפוליטיים, כשמפלגות מרכז נתפסות ציבורית כחלק מהשמאל.

למפלגת תקווה חדשה, בניגוד לכחול-לבן, היה את כל מה שצריך כדי לפנות לקהל שיש לו פוטנציאל אמיתי לשנות את מפת הגושים. המנהיג - איש ימין, המסרים - מסרי הימין, החברים - ימניים, וההבטחות - הבטחות ימין. האסטרטגיה של תקווה חדשה נבדלת מהאסטרטגיה של כחול-לבן בדבר אחד חשוב: היא לא מעמידה פנים שאין ימין ואין שמאל, אלא מצהירה על עצמה במפורש כמפלגת ימין.

בבחירות 2021 תקווה חדשה בראשות גדעון סער מקבלת 6 מנדטים: 2.5 מנדטים שמגיעים מבוחרי כחול לבן לאחר הפיצול הדרמטי בין גנץ ולפיד, ולא פחות מ-2.5 מנדטים נוספים ממצביעי הליכוד שהולכים בעקבות גדעון סער.3 כדאי להזכיר שבשלב זה הגושים המדוברים הם כבר לא גושי ימין ושמאל קלאסיים, אלא גושים שנכון יותר לקרוא להם גוש נתניהו וגוש לא-נתניהו. המצביעים שעברו לתקווה חדשה לא בהכרח שינו את עמדותיהם בנוגע לארץ ישראל השלמה או לסוגיות של בטחון, אלא מצאו לראשונה בית ימני שתואם את עמדותיהם, הפעם בגוש לא-נתניהו.

באותה שנה תקווה חדשה מושכת אליה בוחרים גם מקרב מצביעי ליברמן (0.2 מנדט), ומסיימת את מערכת הבחירות עם הישג חד-פעמי: 2.5 מנדטים שעברו מגוש נתניהו לגוש מתנגדי נתניהו, ומנעו ממנו בפועל להקים ממשלה. לתקווה חדשה תרומה משמעותית בכך שבבחירות 2021 הליכוד מגיע לשפל יחסי, של 30 מנדטים.

אבל לא לכל בוחרי הימין היה הפוטנציאל להצביע אחרת. מי הם אותם בוחרים ש"עוברים צד", ובפועל שינו ב-2021 לראשונה את מאזן הגושים? באשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים, מדובר על מצביעים שלא יצאו להצביע כלל במערכת הבחירות הקודמת, ודומה שתקווה חדשה הייתה סיבה מספיק חזקה עבורם לצאת להצביע.4 המצביעים שתקווה חדשה משכה ממפלגת הליכוד שייכים לאשכולות סוציו-אקונומיים 4 עד 9, ומכאן שאולי דווקא הנכונות של גדעון סער לשמור על זהות ימנית מובהקת מפעילה את מעמד הביניים, שהגיב יותר לתקווה חדשה מאשר להקמתן של מפלגות מרכז שונות.

כאמור, לקראת מערכת הבחירות ב-2022, גדעון סער חובר לבני גנץ. בעוד מרבית המצביעים הולכים בעקבות סער ומצביעים למחנה הממלכתי, ישנה נדידה משמעותית של בוחרים חזרה למפלגת הליכוד, שבפועל מקבלת חזרה את המנדטים האבודים. ועדיין, גדעון סער - הפעם כתף אל כתף עם בני גנץ - שומר על התמקמות ימנית, וממקם את המחנה הממלכתי באופן מובהק מימין ליש עתיד בראשותו של יאיר לפיד. בבחירות 2022 המחנה הממלכתי מצליח להביא קהלי ימין מגוונים יחסית, כשהמצביעים הם בוחרים ממפלגת תקווה חדשה שנטמעה בתוכה, ממפלגת ימינה (0.7 מנדט), מהמפלגה הכלכלית החדשה (0.2 מנדט) ואפילו ממפלגת העבודה (0.2 מנדט).

שמירה על זהות ימנית אפשרה לגדעון סער ולמפלגת תקווה חדשה להוציא לפועל את התוכנית שעד אז לא נראתה: שינוי המפה הגושית, ובסופו של דבר גם הקמת ממשלה שעומד בראשה אדם שאינו בנימין נתניהו. אומנם תקוותיו של סער לעמוד בראש הממשלה התבדו, אך האסטרטגיה בהחלט התממשה. גם היום, במשותף עם בני גנץ, האסטרטגיה של המחנה הממלכתי היא אסטרטגיה ששומרת על זהות ימינית באופן ברור ועקבי.

ומה הלאה? בעוד הנסיון של יש עתיד לפנות לכולם מגיע בעיקר לצד השמאלי של המפה, בני גנץ וגדעון סער מספקים משהו אחר בתכלית: הם מציגים עמדה ימנית שמנותקת מבנימין נתניהו. בני גנץ קנה את אמונם של לא מעט תומכי נתניהו כשבחר לשבת עימו בממשלה, וגדעון סער מוכיח שוב שהוא לא ימני בקריצה, לא ימני בכאילו  - אלא דמות ימין מובהקת ואדם שלא חושש להביע את דעותיו. השילוב בין השניים יכול בפוטנציאל ליצור "תחנת מעבר" נוחה עבור מצביעי ליכוד שמרגישים לא בנוח עם הרפורמה המשפטית או עם מהלכים אחרים של נתניהו, ועדיין רוצים להצביע לימין.