לרצף של חמש מערכות הבחירות שבין 2019 ל-2022 השמאל הישראלי נכנס כמיעוט, כאי מבודד מוקף במים. אם מצבו לא היה גרוע מספיק, אחרי בחירות 2022, ודווקא אחרי שמפלגת העבודה ומרצ זכו לראות את הממשלה מבפנים, השמאל הישראלי כבר היה דבר אחר לגמרי - אי ששקע לחלוטין מתחת לגלים, ואיננו עוד. ההתדרדרות של השמאל בישראל אומנם לא התחילה רק ב-2019, אבל המסמר האחרון בארון הקבורה שלו - לפחות כמו שהכרנו אותו עד אז - ננעץ במערכות אלה, וביתר שאת במערכת הבחירות של 2022.
כדי להבין את הסוף, כדאי להתחיל מההתחלה. מצביעי השמאל הקלאסי בישראל משתייכים לאשכול סוציו-אקונומי גבוה באופן יחסי, כפי שניתן לראות בגרף מטה.1
מהו אותו שמאל אליו משתייכים מצביעים אלה, והאם בכלל יש עדיין בישראל "שמאל" כמו שיש "ימין"? בצד הימני של המפה ערכנו ניתוח עומק של תנועת הבוחרים, שחשף דפוס מוכר של מפלגות גדולות, לפיו המפלגה הגדולה פועלת כמעין ברירת מחדל שגם הבוחרים שעוזבים אותה לפרקים, שבים אליה עם התפרקות האלטרנטיבות (ראו כאן). בצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל, הדפוס שאנחנו רואים מאד רחוק מזה המוכר ממפלגות גדולות או ממערכות של שתי מפלגות, והוא מאופיין בעיקרו בדעיכה ארוכת שנים של בסיס הבוחרים. המשמעות היא שיכול להיות שבוחרים שעזבו את מפלגות השמאל בישראל בשנים האחרונות, בפרט למפלגות מרכז כמו יש עתיד וכחול-לבן, הם בוחרים שאין שום ערובה לחזרתם. חלקם הגדול מצאו בית פוליטי חדש, ולא ראו יותר בשמאל כבסיס לחזור אליו.
בפרט, בבחירות 2019 נכנסה מפלגת העבודה למועדון המפוקפק של מפלגות שמתמודדות עם אתגר אחוז החסימה, מועדון שמפלגת מרצ היתה חברה בו כבר מאז 2009. מדינמיקה של מפלגה גדולה בשמאל ביחד עם מפלגה קטנה הנושקת לאחוז החסימה, התמונה שהתקבלה היתה של שתי מפלגות נישה קטנות, דומות במצביעיהן, שרוב הציבור מתקשה לראות את ההבדלים ביניהן.
התוצאות העגומות של בחירות אפריל 2019 הביאו לכך שלקראת מערכת הבחירות בספטמבר של אותה שנה שתי המפלגות ביצעו שינויים מרחיקי לכת. מפלגת העבודה התאחדה עם גשר, ומרצ התאחדה לרשימת "המחנה הדמוקרטי" יחד עם ישראל דמוקרטית של אהוד ברק והתנועה הירוקה שמטעמה רצה סתיו שפיר. אם לא די בנתוני ההצבעה המאכזבים, לבלבול התווספה גם מפלגת יש עתיד (ראו כאן) שהיוותה אלטרנטיבה עבור חלק ניכר מהבוחרים. בגלל ההבטחה הטמונה בגודל ובכח שלה, והאמירות שתאמו ברובן לאג'נדת שמאל קלאסית, דומה שלא נותרו הרבה סיבות למצביע הממוצע לבחור דווקא במפלגות השמאל הקלאסיות, ולא במפלגות מרכז-שמאל כמו יש עתיד.
גם במקרה של מפלגת העבודה וגם בזה של מרצ ההצלחה הייתה מוגבלת מאוד: העבודה אומנם מצליחה למשוך חלק מבסיס הבוחרים של גשר לברית עם העבודה ומרוויחה 1.1 מנדטים מקרב מצביעי גשר, אך במקביל מאבדת 1.7 מנדטים לטובת מרצ. מרצ אומנם מקבלת קולות מבוחרי העבודה, אך בפועל מתחזקת במנדט אחד בלבד, ותמונת השמאל נותרת עגומה כאשר הגוש כולו נותר ללא שינוי.2
נדידת הקולות בקרב מפלגות השמאל, 2019-2022
בבחירות לכנסת ה-23 ב-2020 מחנה השמאל מתאחד לרשימת אחת הנושאת בשם "העבודה – גשר - מרצ", כשאימת אחוז החסימה מרחפת מעל האיחוד. הרשימה המאוחדת הובילה לתוצאה של 7 מנדטים בלבד: בעוד מימין היתה זו מפלגת הליכוד ש"שאבה" את מצביעי המפלגות הקטנות, משמאל היתה זו מפלגת כחול-לבן, שהצליחה למשוך רבים ממצביעי השמאל שחששו מאימת אחוז החסימה. במערכת זו כחול-לבן הוכיחה שהיא זו שעומדת בתנאי הסף להיות המפלגה הגדולה בגוש, בכך שייצרה את "אפקט השאיבה". לאיחוד הרשימות משמאל ב-2020 היו בהחלט עלויות כבדות, כשמקרב בוחרי העבודה בספטמבר 2019 מנדט שלם הולך לכחול-לבן. 0.8 מנדטים של בוחרים שהצביעו לעבודה עוברים למפלגת הליכוד, כנראה מקרב תומכיה של אורלי לוי אבקסיס שלא ראו בעין יפה את החיבור עם מרצ. אם לא די בכך, חצי מנדט מקרב בוחרי העבודה כלל לא יוצאים ולהצביע בבחירות 2020.
במערכת הבחירות של 2021 הרשימות התפצלו שוב, והפעם את ההצלחה היחסית שלהן ניתן כנראה לזקוף להתפצלות של כחול-לבן, ש"מפזרת" מנדטים: בין השאר 3.1 מנדטים למפלגת העבודה ו-1.2 מנדטים למרצ. והנה שוב: המפלגות הקטנות כאיים שצפים על פני המערכת הפוליטית, מתגלות עם השפל שבעקבות היחלשות המפלגות הגדולות, אך טובעות בקלות כאשר המפלגות הגדולות גואות.
בבחירות לכנסת ה-25 ב-2022 הפיצולים והחיבורים במרכז ובימין משנים שוב את התמונה. הפעם, מחשש לאובדן הבכורה בגוש המרכז-שמאל עם החיבור בין גדעון סער לבני גנץ, מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד קוראת באופן פעיל לכל מצביעי השמאל שנותרו להצביע לה, במטרה להגביל את היכולת של הליכוד להרכיב קואליציה. בוחרים רבים נענים לקריאה זו, על חשבון מפלגות השמאל. התוצאה הייתה קריסה של מרצ מתחת לאחוז החסימה וכמעט-קריסה של מפלגת העבודה.
בנובמבר 2023, לאור אירועי אוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", ביצענו מחקר בקרב מדגם מייצג של ישראלים. בין השאר, המחקר הראה שישנה עלייה של 5.37% בישראלים המגדירים את עצמם ימנים.3
אם טרם המלחמה האידאולוגיה של השמאל לא מצאה בית פוליטי אבל עדיין הייתה נוכחת בללבות חלק מהאזרחים, דומה כי בסוף 2023 היא עצמה הולכת ונעלמת מקרב הישראלים. החשש של 2019 התממש במלואו ב-2023: היה שמאל, ואיננו.
אשכולות סוציו-אקונומיים מחושבים על ידי הלמ"ס על בסיס נתונים דמוגרפיים, השכלה וחינוך, תעסוקה, ועוד. המדד מגדיר 10 אשכולות סוציו-אקונומיים, כשאשכול 1 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה ביותר ואשכול 10 מציין את הרמה החברתית-כלכלית הגבוהה ביותר.
במחקר אנחנו מתארים מעברי קולות בין מפלגות לאורך מערכות בחירות. כדי להקל את הקריאה מעברים אלה מוצגים כמנדטים ולא כאחוזים מסך הקולות. חשוב להדגיש שמספר המנדטים שאנחנו מציינים אינו בהכרח זהה למספר המנדטים שכל מפלגה קיבלה בבחירות בפועל, אך מייצג קירוב טוב מאד של המציאות, ושומר על היחסיות הנכונה.
למידע נוסף אודות המחקר ניתן לפנות ל-hivecontact@hiveurban.com